הבלט מהווה את אחת מצורות הביטוי האמנותי הנעלות והמרהיבות בעולם המחול. מסורת עשירה זו של מאות שנים התגבשה עם הזמן לכדי שפה אוניברסלית של יופי, חן ודיוק טכני מושלם. שפה אמנותית זו משלבת בצורה מיוחדת בין כושר גופני יוצא דופן לבין ביטוי רגשי עמוק. על מנת להבין את מהותה של אמנות זו, ריכזנו עבורכם את המרכיבים המרכזיים – מהטכניקות הבסיסיות ועד למסורות המעצבות אותו.

ההיסטוריה והתפתחות הבלט

מקורות הבלט בחצרות אירופה

הבלט נולד בחצרות האציליות של אירופה במאה ה-15, כאשר מקורותיו נעוצים בריקודי החצר הרשמיים. הבלט הגיע לצרפת במאה ה-16 דרך נישואים מלכותיים, כאשר אצילה איטלקייה הביאה עמה את מסורות הריקוד. כתוצאה מכך התפתח הבלט בחצר הצרפתית והפך לחלק בלתי נפרד מהבידור המלכותי. התפתחות זו הגיעה לשיא כאשר המופע הראשון שנחשב לבלט רשמי הועלה בשנת 1581 ושילב מוזיקה, עלילה וריקוד. על בסיס ההצלחה הזו המשיך הבלט להתפתח תחת חסות המלוכה הצרפתית. בשיא התפתחות זו, המלך לואי ה-14 הקים את האקדמיה המלכותית למחול ב-1661, וכך הונחו היסודות לבלט המודרני.

התפתחות הבלט הקלאסי והדרמטי

במאה ה-18 התפתח הבלט לצורתו הקלאסית המוכרת. בתקופה זו החלה מהפכה בגישה לבלט – במקום תנועות יפות בלבד, החלו ליצור מופעים שמספרים סיפור ומביעים רגשות. הגישה החדשנית הזו פיתחה את הבלט הדרמטי, שמשלב ריקוד עם פנטומימה ובונה עלילה. מצרפת התפשטו הרעיונות הללו למדינות אחרות, ובמאה ה-19 הגיע הבלט ברוסיה לשיא חדש של מצוינות. שם יצר כוריאוגרף צרפתי, שהוזמן לרוסיה, חלק גדול מהרפרטואר הקלאסי המוכר לנו היום. במקביל התפתח בית הספר האימפריאלי לבלט למרכז עולמי של מצוינות.

יסודות הבלט הקלאסי

עקרונות יסוד והכנה

הבלט הקלאסי מושתת על עקרונות יסוד המהווים את הבסיס לכל תנועה. הראשון הוא הסיבוב החוצה של הרגליים מהירכיים, המאפשר תנועה חופשית יותר וקו אסתטי ארוך. השני הוא יישור הגוף, המדגיש את חשיבות היציבה הנכונה עם גב ישר וציר מרכזי. השלישי הוא שיווי משקל והנוכחות הבימתית שמקרינים הרקדנים. כל שיעור בלט מתחיל בתרגילי בר שמחזקים ומכינים את הגוף, ורק לאחר מכן מתקדמים לתרגילים במרכז החדר.

תנוחות בסיסיות ותנועת זרועות

בבלט קיימות תנוחות בסיסיות שפותחו במאה ה-17 והן מהוות את אבני הבניין של כל תנועה. ישנן חמש תנוחות בסיסיות של הרגליים: בתנוחה הראשונה העקבים נוגעים זה בזה והרגליים מסובבות החוצה. בשנייה הרגליים מופרדות ברוחב הכתפיים. בשלישית רגל אחת מונחת לפני השנייה. ברביעית הרגליים מופרדות במרחק צעד אחת לפני השנייה. ובחמישית הרגליים מצולבות כך שהעקב של כל רגל נוגע לאצבעות הרגל השנייה. גם לזרועות ישנן תנוחות מוגדרות, החל מהתנוחה הבסיסית שבה הזרועות מעוגלות מתחת לחזה עד לחמישית שבה שתי הזרועות מורמות מעל הראש. תנועת הזרועות מהווה חלק חיוני מהשפה האמנותית ומעניקה לריקוד את האיכות הזורמת המאפיינת אותו.

טכניקות מרכזיות

סוגי בלט ויצירות מופת

סגנונות הבלט העיקריים

הבלט הקלאסי מתאפיין בדגש על צורות וקווים מדויקים, דבקות בכללים קבועים וסיפור עלילות באמצעות פנטומימה וריקוד. הבלט הרומנטי, שפרח במאה ה-19, היה ביטוי של התנועה הרומנטית באמנות והתמקד ברגשות עזים ובאלמנטים על-טבעיים. בתקופה זו הוצגו לראשונה הנשים על קצות האצבעות. הבלט הניאו-קלאסי, שהתפתח במאה ה-20, שמר על הטכניקה המסורתית אך השתחרר מחלק מהמוסכמות והתמקד יותר באסתטיקה של הגוף בתנועה מאשר בסיפור עלילה.

יצירות בלט מפורסמות

הבלט בעולם ובישראל

הבלט העולמי

בעולם הבלט הבינלאומי זכו להקות מובילות למעמד מכובד בזכות המסורת, החדשנות והמצוינות הטכנית שלהן. בבריטניה הלהקה המלכותית משלבת מסורת קלאסית עם רפרטואר עכשווי, בעוד שבצרפת האופרה הלאומית מטפחת את הדיוק והאלגנטיות של הסגנון הצרפתי. ברוסיה, תיאטרונים היסטוריים ממשיכים מסורת ארוכה של מצוינות טכנית עם דגש על דרמטיות וגרנדיוזיות. בארצות הברית, להקות מתמקדות בסגנון הניאו-קלאסי לצד רפרטואר מגוון הכולל קלאסיקות וחידושים. להקות חשובות נוספות פועלות בקנדה, אוסטרליה והולנד, כשכל אחת מציעה גישה ייחודית לאמנות הבלט. רקדנים מכל העולם שואפים להתקבל ללהקות אלה, שרבות מהן מחזיקות בתי ספר מקצועיים שמכשירים את הדור הבא.

הבלט הישראלי

הבלט בישראל התפתח עם גלי העלייה כאשר רקדנים ומורים יוצאי אירופה הביאו עמם את מסורת הבלט הקלאסי. הבלט הישראלי ספג השפעות מגוונות – מהמסורת הרוסית והאירופאית לצד השפעות מקומיות של תרבות ים-תיכונית. למרות האתגרים, התפתחה בישראל סצנת בלט תוססת המשלבת בין שמירה על המסורת הקלאסית לבין חדשנות וביטוי אישי. ישראל מציעה מוסדות להכשרה בבלט ולהקות מקצועיות, ביניהם הבלט הישראלי ובלט ירושלים, לצד מרכזי בלט קהילתיים הפזורים ברחבי הארץ.

השפעת הבלט על המחול

לסיכום